قرر قاضي المحكمة العليا "فوجلمان" يوم 31-1-2013 الماضي الموافقة على طلب النيابة بتمديد طلب المشتبهين الثلاثة في حادثة مقتل السيد جابي قديس رئيس الجمعية الخيرية الأرثوذكسية السابق، وذلك لمدة 90 يوماً إضافياً حتى تنتهي الاجراءات القضائية، حيث قررت المحكمة تمديد اعتقال المشتبهين لحين استكمال الاستماع للشهود والبالغ عددهم 34 شاهداً من بينهم 18 شاهداً مهما في القضية، وما زالت المحكمة تنتظر سماع شهاداتهم في القضية.
وقد استجابت المحكمة في التاريخ المذكور أعلاه على طلب النيابة بتمديد اعتقال كل من توفيق الدلو وفؤاد أبو منة وطلال أبو منة لمدة 90 يوماً، فيما رفضت المحكمة طلب موكل المشتبه طلال ابو منة بإطلاق سراحه للحبس المنزلي، حيث رفضت المحكمة الطلب وقالت أن إطلاق سراحه إلى الحبس المنزلي سيؤثر على مجريات التحقيق، وأن هناك إمكانية للتأثير على بعض الشهود، وأنه في حال انتهت المحكمة من الاستماع إلى الشهود قبل 90 يوماً فإنه يحق لموكل طلال أبو منة تقديم طلب لإطلاق سراحه للحبس المنزلي.
وقال المحامي شيرمان موكل طلال أبو منه أن الكف ترجح لصالح موكله وأن هناك إمكانية بإطلاق سراحه كونه لا يؤثر على مجريات التحقيق، كما أنه خالي من المخالفات الجنائية سوى واحدة، وأن إطلاق سراحه إلى الحبس المنزلي لن يؤثر في شهادة الشهود، وأضاف المحامي شيرمان أن موكله لن يحاول الفرار في حال إطلاق سراحه إلى الحبس المنزلي كون مصالحه جميعها في البلاد، وأن المحكمة أصلاً لن تورطه مباشرة في الحادث.
- المعلومات التي حصل عليها موقع يافا 48 بناء على ما جاء من النيابة
وهنا نص قرار المحكمة الصادر بتاريخ 31-1-2013.
בבית המשפט העליון
בש"פ 552/13
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. תופיק דלו
2. פואד אבו מנה
3. טלאל אבו מנה
בקשה שנייה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה:
י"ט בשבט התשע"ג
(30.1.2013)
בשם המבקשת:
עו"ד דפנה שמול, עו"ד ענת בן זאב
בשם המשיבים 2-1:
עו"ד איתן און
בשם המשיב 3:
עו"ד משה שרמן
החלטה
בקשה שנייה להארכת מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).
1. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיוחסות למשיבים 2-1 (להלן: תופיק ופואד) עבירות של רצח וקשירת קשר לביצוע קשר, ולמשיב 3 (להלן: טלאל) עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וסיוע לרצח לאחר מעשה. פרטי כתב האישום הובאו בהרחבה בהחלטתי בבש"פ 1907/12 אבו מנה נ' מדינת ישראל (13.3.2012), ולפיכך יובאו כאן בתמצית בלבד. לפי המתואר בכתב האישום, המשיבים קשרו קשר לרצוח את גבריאל קדיס (להלן: המנוח), על רקע סכסוך משפטי שהתנהל ביניהם. תופיק ופואד עקבו אחר המנוח במהלך תהלוכת חג המולד הנוצרי-אורתודוכסי שנערכה בעיר יפו, ופואד דקר אותו בגבו. מייד לאחר מכן נמלט פואד מהמקום והגיע לביתו של טלאל, החליף חולצה והצטלם עם טלאל ואחרים על-מנת לבסס אליבי שקרי. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים. בית המשפט נעתר לבקשה. עררו של טלאל על החלטה זו נדחה בהחלטתי בבש"פ 1907/12 לעיל.
2. משחלפו תשעה חודשים וטרם הסתיים משפטם של המשיבים, הוארך בהסכמה מעצרם של תופיק ופואד בתשעים יום בהחלטתי מיום 23.10.2012. ביום 4.11.2012 החלטתי להאריך את מעצרו של טלאל (בש"פ 7691/12). בהחלטה אחרונה זו עמדתי על כך שחרף חלוף הזמן והצפי להתמשכות ההליך, והעובדה שהעבירות שמיוחסות טלאל פחותות בחומרתן מאלה שמיוחסות לתופיק ופואד, החשש מפני שיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים נותר בעינו, ומחייב את המשך מעצרו של טלאל. זאת, נוכח העובדה שבין עדי התביעה שטרם הועדו נמנים אזרחים חברי הקהילה הנוצרית-אורתודוכסית ביפו, שהביעו את חששם מפני טלאל ומקורביו. לסיום קבעתי בהחלטתי זו שככל שתסתיים שמיעת עדויותיהם של עדי התביעה שאינם שוטרים קודם לחלוף תקופת המעצר המוארכת, יהיה רשאי טלאל להגיש בקשה לעיון חוזר בשאלת מעצרו לבית המשפט המחוזי. כן ציינתי את הנחתי שהצדדים יפעלו לקידומו המהיר של ההליך. עד לנקודת הזמן הנוכחית, התקיימו 12 מועדי הוכחות במסגרת פרשת התביעה, 8 מתוכם בתקופת הארכת מעצרם הראשונה של שלושת המשיבים. כן נקבעו בתיק 9 מועדי הוכחות נוספים (אחד בחודש פברואר, שניים בחודש מרץ, ארבעה בחודש אפריל ושניים בחודש מאי).
3. משחלפו תשעים ימים וטרם הסתיים משפטם של המשיבים, הוגשה הבקשה שלפניי להארכת מעצר נוספת. לטענת המדינה אין מנוס אלא להאריך את מעצרם של המשיבים. לדבריה, נשקפת מהמשיבים מסוכנות על רקע העבירות החמורות המיוחסות להם, וקיים יסוד סביר לחשש משיבוש הליכי משפט והימלטות מאימת הדין. החשש משיבוש הליכי המשפט, כך נטען, תקף במיוחד בעניינו של טלאל, אשר קיים חשש מובהק שישפיע על עדים נוספים שטרם נשמעו במסגרת ההליך העיקרי. במהלך הדיון שלפניי, ציינה באת-כוחה של המדינה כי מתוך 34 עדים "אזרחיים" בתיק הועדו 15, כאשר שמונה מבין העדים הנותרים נחשבים על-ידי המדינה לעדים שבעניינם קיים סיכון להשפעה על עדותם. באת-כוחה של המדינה עמדה על כך שבכוונתה לזמן את שמונת העדים הללו למתן עדות ראשונים במסגרת מועדי ההוכחות הקרובים שנקבעו, וציינה שבכוונתה לבקש לקבוע מועדים נוספים ככל שיומנו של המותב הדן בתיק יאפשר.
4. בדיון שהתקיים לפניי, התנגדו באי-כוחם של המשיבים לבקשה. בא-כוחו של טלאל, עו"ד שרמן, טען שבנקודת הזמן הנוכחית נוטה הכף לטובת שחרורו לחלופת מעצר. לדבריו, בניגוד לנאשמים האחרים, לא נשקפת ממנו מסוכנות, ועברו הפלילי כולל הרשעה אחת בלבד בעבירת תכנון ובניה. עוד נטען כי אין חשש להשפעה על עדים, שכן שמונת העדים האזרחיים שנותרו אינם מעידים על דברים שקשורים במישרין למעורבותו של טלאל, וחלקם הם בבחינת עדים "טכניים"; וכי המדינה לא הצביעה על ניסיונות כלשהם לשבש עדויות עד כה, ומכאן שאין הצדקה לחשש. עוד נטען שאין כל חשש שטלאל יימלט מפני הדין, משום שמשפחתו, רכושו ומרכז חייו נמצאים בישראל, וכן משום שלהבדיל מהנאשמים האחרים המואשמים ברצח, העונש הצפוי לו – ככל שיורשע – נוכח האישומים המיוחסים לו אינו במדרג שמקים יסוד לחשש כזה. בא-כוחו של טלאל הדגיש כי בידו להציע חלופת מעצר מרוחקת, ובאופן כזה יוכל משיב זה לקבל טפול רפואי לו הוא נזקק. לסיום צוין כי להערכת המשיב עתיד המשפט להימשך עוד זמן רב, שכן טרם נשמעה עדותם של גורמי המשטרה בתיק, שהם העדים המרכזיים. נוכח כלל האמור מבקש עו"ד שרמן לבחון את האפשרות לשחרר את טלאל לחלופת מעצר.. בא-כוחם של תופיק ופואד, עו"ד און, חזר על הטענה שהחשש להשפעה על עדים איננו קיים עוד, מאותם טעמים; עמד על היעדר עבר פלילי מכביד בעניינו של תופיק; וטען אף הוא שהמשפט עתיד להתמשך עוד זמן רב, ולפיכך ביקש לדחות את בקשת המדינה ולשחרר את פואד ותופיק למעצר בית.
5. לאחר שבחנתי את הבקשה ושמעתי את טענות הצדדים בדיון, החלטתי להיעתר לה ולהורות על הארכת מעצרם של המשיבים כמבוקש.
כידוע, בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, בית משפט זה נדרש לאזן בין זכותו של הנאשם – אשר טרם הורשע בדין – לחירות, לבין האינטרס בשמירת ביטחון הציבור ובשמירה על תקינות ההליך הפלילי. האיזון מושפע, בין היתר, מאורך שהות הנאשם במעצר ומקצב התקדמותו של ההליך העיקרי; ממידת המסוכנות אשר נשקפת מן הנאשם; ומזהותו של הגורם שאחראי להתמשכות ההליכים (בש"פ 6808/10 מדינת ישראל נ' נפאע, פסקה 11 (5.10.2010)). ככל שמתארך ההליך המשפטי בעניינו של נאשם אשר שוהה במעצר, גובר משקלו של אינטרס חירותו של הנאשם ביחס לאינטרס שלום הציבור וביטחונו, וגובר משקלה של חזקת החפות שממנה נהנה הנאשם עובר להרשעתו (בש"פ 6687/10 מדינת ישראל נ' מוראידי, פסקה 7 (20.9.2010)).
6. בית משפט זה חזר על הקביעה לפיה אחד מתפקידיו המרכזיים בבחינת בקשות להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים הוא פיקוח על קצב התקדמות ההליך בתיק העיקרי (בש"פ 5433/12 מדינת ישראל, נ' פלוני, פסקה 7 (16.7.2012)). כפי שציינתי בעבר בעניינם של המשיבים, בשלב הראשון משפטם לא התנהל אמנם בקצב הרצוי, אך העיכוב בהליך נבע – במידה רבה – מבקשות דחייה שהגישו לשם הסדרת ייצוגם. בנסיבות אלו, האחריות לעיכובים אלה אינה מונחת לפתחה של התביעה. בצד האמור, מאז שהחל להתנהל ההליך לא חלו עיכובים החורגים מגדר הסביר. מאז החלטת הארכת המעצר הקודמת התקיימו שמונה ישיבות הוכחות נוספות, ובנוסף נקבעו בתיק תשעה מועדי הוכחות נוספים שברובם המוחלט קבועים למשך תקופת הארכת המעצר המבוקשת. בנסיבות העניין, ואף שברי שהמשפט לא יסתיים בתקופת ההארכה המבוקשת, קיים סיכוי של ממש שתסתיים העדת העדים האזרחיים שהחשש להשפעה על עדותם גבוה במיוחד.
7. הזמן שעבר מאז פתיחת ההליך נגד המשיבים והצפי להתמשכותו אף מעבר לתקופת הארכת המעצר המבוקשת מחייבים בחינה מחודשת של האפשרות להשיג את מטרות המעצר בחלופה שפגיעתה בחירותם של המשיבים פחותה. בעניינם של תופיק ופואד, לא שוכנעתי כי נקודת האיזון בין חירותם לאינטרס הבטחת שלום הציבור ובטחונו מצדיקה בחינת חלופת מעצר בשלב זה. לתופיק ופואד מיוחסות עבירות אלימות מהחמורות שמנויות בספר החוקים, משנמצא שקיימות ראיות לכאורה לכך שהשניים קשרו קשר והמיתו בצוותא את המנוח בשל מחלוקת משפטית שנתגלעה בינו לבין טלאל. עבירות אלו מלמדות על המסוכנות הרבה שנשקפת מהם. לכך יש להוסיף את העובדה שלחובת תופיק הרשעות קודמות, בין היתר בעבירות אלימות, סמים והפרת הוראה חוקית, שבגינן אף ריצה בעבר עונשי מאסר בפועל. בעוד שפואד – לפי המיוחס בכתב האישום- הוא שהמית את המנוח באכזריות תוך דקירתו בסכין. באיזון בין שיקולים אלה לבין משך הזמן בו נתונים תופיק ופואד במעצר, ובהינתן קצב התקדמות ההליך, נוטה להשקפתי הכף, לעת הזו, להארכת מעצרם.
8. אף בעניינו של טלאל באתי לכדי מסקנה שאין מקום לשחררו לחלופת מעצר לעת הזו. כפי שציינתי בהחלטת הארכת המעצר הקודמת, אף אם אניח כי יש בחלוף הזמן להשפיע על נקודת האיזון בעניינו, ואתן משקל לטענתו כי העבירות המיוחסות לו פחותות באופן משמעותי בחומרתן מחומרת עבירת הרצח המיוחסת לתופיק ופואד, החשש מפני שיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים נותר בשלב זה בעינו, ומחייב את המשך מעצרו בנקודת הזמן הנוכחית. במסגרת ההליך העיקרי נותרו עדים אזרחיים נוספים שקיים חשש להשפעה על עדותם. בעובדה שעדים אלו אינם מעידים על מעורבותו הישירה של טלאל במעשה הרצח אין רבותא, שעה שעדותם הינה חלק ממכלול ראיות לכאורה המתייחס למסכת העובדתית המורכבת שממנה ניתן ללמוד לכאורה על הקשר שקשרו המשיבים על מנת להמית את המנוח. האפשרות והתמריץ להשפעה על עדותם, שעליהם עמדתי בהחלטת הארכת המעצר הקודמת, מתקיימים אף כיום (ראו פסקה 6 להחלטתי הקודמת). אף בעובדה שהעדים אשר הביעו מפורשות את חששם מטלאל סיימו להעיד אין די, היות שהחשש שמתעורר ממנו אינו ייחודי אך למי שהביעו אותו מפורשות. זאת ניתן ללמוד אף מהעובדה הלכאורית שעולה מחומר החקירה, שלפיה נמנעו בעבר עדי ראייה מלמסור גרסה נגד טלאל במסגרת הליך שנפתח נגדו בגין איומים, ממנו זוכה מחמת הספק (ראו פסקה 15 להחלטתי הקודמת). בנסיבות אלה, באיזון הכולל בין השיקולים אין מנוס אלא להאריך את מעצרו של טלאל כמבוקש, ולא ניתן להיעתר לבקשתו לבחון בשלב הנוכחי שחרורו לחלופת מעצר. בצד האמור, רשמתי לפניי את הצהרת באת-כוחה של המדינה לפיה העדים שהוגדרו כ"רגישים" יועדו בהקדם האפשרי. בהחלטתי הקודמת ציינתי כי ככל שתסתיים שמיעת עדויותיהם של העדים החברים בקהילה קודם לחלוף תקופת המעצר המוארכת, רשאי טלאל להגיש בקשה לעיון חוזר בשאלת מעצרו לבית המשפט המחוזי, אשר יחליט בה כחוכמתו. מהבקשה שלפניי עולה כי בקשה כאמור אכן הוגשה, והיא קבועה לדיון. אציין כי במסגרת דיונית זו יוכל טלאל להעלות את הטענה – שנטענה אף לפניי – כי חלק מעדים אלה הינם עדים "טכניים", ולכן אין חשש לשיבוש וניתן לשחררו לחלופת מעצר.
הבקשה מתקבלת אפוא. מעצרם של המשיבים יוארך בתשעים ימים החל מיום 31.1.2013, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 2953-02-12 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הכול לפי המוקדם.
ניתנה היום, כ' בשבט התשע"ג (31.1.2013).
ש ו פ ט
بامكانكم ارسال مواد إلى العنوان : [email protected]